לפני שלוש שנים, בבוקר השבעה באוקטובר 2023, בזמן שצוותי מגן דוד אדום יצאו לטפל בפצועים תחת אש בדרום, החל לפעול במקביל מערך אחר של מד״א, הרחק מזירות הירי אך כחלק בלתי נפרד מאותה מלחמה על החיים: שירותי הדם הלאומיים.
אחד מתפקידיו של מגן דוד אדום על פי חוק הוא לשמש בנק הדם הלאומי של מדינת ישראל. מד״א אחראי לאספקת יותר מ־98% מתצרוכת הדם במדינה. מנות הדם שנתרמות נאספות, מגיעות למעבדות שירותי הדם, נבדקות בקפידה, מעובדות ומסווגות, ורק לאחר מכן נשלחות לבתי החולים ולצה״ל להצלת חיים.
בבוקר שמחת תורה של 2023 התברר בתוך זמן קצר שהמערכת הזאת עומדת בפני אחד האתגרים הגדולים בתולדותיה.
פרופ׳ אילת שנער, שהייתה אז סמנכ״לית מד״א ומנהלת שירותי הדם של הארגון, וכיום היא בגמלאות, אירחה באותו חג בני משפחה. גם בביתה נשמעו האזעקות, אבל המחשבה הראשונה שלה הייתה על דבר אחר לגמרי: מלאי הדם של מדינת ישראל.
"עוד לפני שידענו מה קורה, הבנתי שצריך לפעול מייד״, סיפרה. ״מלאי הדם היה נמוך משמעותית, כיוון שהיינו בתום חופשת סוכות ואנשים תרמו פחות מטבע הדברים. בהערכת מצב שקיימתי עם המנכ״ל מוקדם מאוד בבוקר הוחלט להתחיל בהתרמות דם בהיקפים גדולים כדי להיערך לנפגעים״.
בתי החולים וולפסון ואיכילוב העמידו לרשות מד״א אתרים בטוחים יחסית, ובסביבות השעה 10:00 כבר נפתחו אתרי ההתרמה.
באותו יום בלבד נאספו 3,800 מנות דם, פי שלושה מביום התרמה רגיל.
ככל שהתבררו ממדי האסון ומספר הנפגעים, נערכו שירותי הדם להתרמות המוניות כדי לספק את הדרישה הגוברת של בתי החולים.
״בעשרת הימים הראשונים כל תושבי מדינת ישראל, כולם, מכל המגזרים, התייצבו לתרום דם״, סיפרה שנער. ״שכחו את המריבות, שכחו את הקוטביוּת, התעלמו מכל מה שמפריד בינינו ופשוט התייצבו. בעיניי זו תגובה מדהימה של הציבור. היה מרגש מאוד לראות את זה״.
אנשים עמדו במשך שעות בתורים לתרומת דם. כאשר נשמעה אזעקה הם עברו למרחב מוגן, ולאחריה חזרו אל מקומם בתור.
״לא ראיתי דבר כזה מעודי״, סיפרה שנער. בשלב מסוים מלאי הדם כבר הגיע לרמה שאפשרה למד״א להודיע שאין עוד צורך בהתרמות המוניות. גם אז, אנשים המשיכו לבקש להגיע ולתרום.
אבל אלפי התרומות היו רק ראשיתה של שרשרת ארוכה. כל מנת דם שנאספה הייתה צריכה לעבור בדיקות, עיבוד והפרדה למרכיבים, ולאחר מכן להגיע במהירות אל בתי החולים ואל צה״ל.
לשם כך נדרשו אנשי שירותי הדם לעבוד סביב השעון.
במשך שנים הניחו תרחישי החירום כי בעת אסון עלולה המערכת להתמודד עם היעדרות של כשלושים אחוז מכוח האדם. בשבעה באוקטובר קרה ההפך.
״החל משבת בבוקר, אפילו בלי שייקראו, התייצבו עובדות ועובדי שירותי הדם במאה אחוז נוכחות. אפילו אחד לא נעדר״, סיפרה שנער. ״כולם הבינו את גודל השעה, את הצורך בדם להצלת חיים ואת נחיצותם. למרות הכאב, המחיר האישי, האזעקות. כלל העובדות והעובדים, ובכללם אנשי הדרום, התייצבו״.
גם גדוד המילואים הייעודי המסייע לשירותי הדם בעת חירום גויס כבר באותה שבת. אנשיו עברו ריענון מקצועי מהיר והצטרפו למבצעי ההתרמה בכל רחבי הארץ.
ובתוך כל זאת עמדה בפני שירותי הדם משימה נוספת, שתוכננה זמן רב קודם לכן ואי אפשר היה עוד לדחות אותה.
״היה לי ברור שאנחנו לא מוותרים על המעבר״
במשך שנים פעלו שירותי הדם של מד״א בבית החולים תל השומר. בשל האיום הביטחוני על מרכז הארץ החליטה מד״א להקים ברמלה בנק דם לאומי חדש וממוגן, שנועד לאפשר את המשך פעילות המערך גם בעת מלחמה.
מועד המעבר נקבע מראש לתשעה באוקטובר 2023. יומיים בלבד לאחר מתקפת השבעה באוקטובר.
אפשר היה לחשוב שמעבר מערכת לאומית שלמה, בשעה שהיא מתמודדת עם אלפי תרומות דם, אספקה מוגברת לבתי חולים, מלחמה ואזעקות בלתי פוסקות, יידחה.
במד"א החליטו אחרת.
״נחיצות והכרחיות המעבר היו ברורות לי״, סיפרה. ״אז עברנו. אגב המסה של העבודה, אגב האזעקות ללא הרף, אגב מבצעי התרמות גדולים, אגב הלחימה, מחלקת מרכיבי הדם, משלוחים, הכול עבר לבנק הדם הממוגן ברמלה, הכול נכנס למקומו כפי שחזינו בדיוק״.
למחרת כבר פעלו העובדים בבנק הדם החדש.
״התחילו העובדים לפעול שם כאילו עבדו שם מאז ומעולם, וזה הוכיח את עצמו. גם בזמן אזעקות העובדים ממשיכים לטפל בדם, וכך אפשר לשמור על האנשים שלנו וכן על מלאי הדם היקר של מדינת ישראל״.
הסיפורים של שירותי הדם בשבעה באוקטובר התרחשו הרחק מחלק מזירות הירי, אבל הם היו חלק מאותה שרשרת הצלה: מהאדם שעמד בתור ותרם מדמו, דרך המתרימים, המעבדות והשליחים, ועד הפצוע שקיבל את מנת הדם בבית החולים, במסוק או בשדה הקרב.
״הצלת חיים היא המוטו של מד״א״, סיכמה אז פרופ׳ שנער. ״אנחנו כל הזמן עובדים לאורו, אם באמצעות אספקת דם לבתי חולים או ליחידות צה״ל, ואם זה באמצעות אספקת חלב אם״.
ועל אנשי שירותי הדם אמרה:
״אני גאה באנשי שירותי הדם שלא עצרו לרגע ולא נחו מאותו בוקר של 7 באוקטובר. הם מחויבים במאת האחוזים, מסורים, מחוברים לעבודה שלהם בכל נימי נפשם״.
שלוש שנים אחר כך, המשפט האחרון שלה עדיין מסכם אולי בצורה המדויקת ביותר את הסיפור כולו:
