סיפורו של ישי שטרית

סיפורו של ישי שטרית

מתנדב מד"א, ישי שטרית, תלמיד ישיבת ההסדר בשדרות, התכונן לחג "שמחת תורה" מרגש ומרומם בישיבה,"קמנו לעוד שבת, בלב מתכוננים לשמחת תורה מרגשת בישיבה, כשלפתע האזעקות החרידו את הכל, מטחים כבדים, אזעקות שלא נגמרות".

סיפר ישי, שבטלפון שלו מותקנת אפליקציה ייעודית לצוותי מד"א, המזניקה כוננים למקרי חירום לפי מרחק מהאירוע "הטלפון שלי לא הספיק לרטוט ולדווח על מקרי חירום" הוא נזכר "כאן ירי בחזה, שם ירי ופציעה קשה. הבנתי שמשהו אחר מתרחש ולא רק ירי רקטות. זה היה מוזר. לא הבנו מה בדיוק קורה, אבל הבנתי שזה אירוע בטחוני".

הוא מספר. "חברי המתנדב במד"א, מאיר פינצ'ובר, ואני יצאנו מיד ברכב על מנת להגיב לקריאות החירום ולהעניק עזרה ראשונה לנפגעים. צירפנו אלינו שני חיילים מהישיבה לכל צרה שלא תבוא".

 

"אף אחד לא דמיין את מה שבאמת קרה. יוצאים מהישיבה, פונים ימינה לרחוב הראשי ומגיעים לתחנת המשטרה" לעיניהם של מתנדבי מד"א נגלה מחזה בלתי נתפס. מספר גדול של מחבלי חמאס, חמושים ועוטים סרט ירוק, יוצאים מרכבי טויוטה לבנים ומסתערים על תחנת המשטרה בעיר.

כמה מהם קלטו את הרכב המתקרב של מתנדבי מד"א והחלו לירות לעברו.  "היתה לי תגובה של אינסטינקט" משחזר ישי "לא חשבתי, פעלתי על אוטומט, עשיתי פרסה, עליתי על מדרכה כדי להרחיק את חבריי מהסכנה, והרכב נכבה פתאום" נזכר ישי ברגעים הדרמטיים 

"זה היה הנס הראשון שלנו באותו יום. האוטו לא זז באזור שורץ מחבלים, חשופים לחלוטין. אני מנסה, לוחץ על הגז ובינתיים אחד החיילים שאיתי ברכב יורה לעבר המחבלים. לא יודע איך, אבל זה עבד, הם לא הסתערו עלינו.

כל הזמן הזה יש חילופי אש. בסופו של דבר הצלחנו לנסוע משם, ישר חזרה לישיבה, תוך כדי כך דיווחנו למוקד מד"א על מה שמתרחש.

כשהגענו לישיבה עצרנו את התפילה והזהרנו את החבר'ה. בישיבה כולם שומרי שבת ולא מחוברים לטלפון וזה היה גם מוקדם בבוקר. סגרנו היטב את הישיבה והתחלקנו לחוליות. מי שעם נשק התארגן להגנה וכל החובשים התארגנו לסייע בטיפול רפואי,

ריכזנו ציוד רפואי, שיננו את הפרוטוקולים ונערכנו לטיפול בנפגעים, מבוגרים ומשפחות שגרים בסביבה הגיעו אלינו כדי להסתתר, הישיבה הפכה למן מבצר. לאחר זמן מה, כשקולות הירי שככו מעט. חבר שלי ממד"א מרחב איילון ואני יצאנו מן הישיבה, עדיין בבגדי השבת, בלי לחשוב פעמיים, לכיוון תחנת מד"א, שם הקימו בית חולים שדה.

חברינו ממד"א קיבלו את העזרה בברכה. הצטרפתי לפינויים של נפגעים – מטפלים בפצוע, מפנים אותו, חוזרים לשדרות וחוזר חלילה, עד מאוחר בלילה. קצרה היריעה מלדבר על הדברים שעשינו והמחזות שראינו, טיפלנו בנפגעים, עצרנו דימומים, הרגענו ולמרבה הצער גם טיפלנו בחללים רבים שרוכזו בתחנת שדרות.

זו חוויה שאין לה אח ורע, קודם כל הצלת חיים, מלאכה בה אני מורגל אבל לטפל בכבוד שגופתו של אדם שנרצח, גם היא משימה קדושה והיתה לנו הזכות לעשות גם את זה בנוסף על טיפול בנפגעים. מבוגרים, שוטרים, חיילים, אזרחים…

בשלב מסוים בשבת הגיע המנכ"ל של מד"א אל תחנת שדרות ונתן לנו תמיכה מנטלית. מהבוקר מוקדם עד שעות הלילה הקטנות טיפלנו בנפגעים ובחללים. כאשר קולות ירי עדיין נשמעים בעיר שדרות.  כל השבת היינו עסוקים בעשייה ולא עצרנו לחשוב על ההיתקלות עם המחבלים ליד תחנת המשטרה, רק בלילה מאוחר קלטתי שניצלתי ממוות ורק במזל או בהשגחה פרטית, לא הייתי אני אחד החללים. "

כתושב קרית שמונה, ישי כאילו מסמל בקורות חייו את מה שעובר על תושבי מדינת ישראל "פוניתי מהבית שלי בקרית שמונה" הוא מספר. "לפני שהתפניתי מהבית הספקתי עוד לעשות משמרות בתחנה והיום אני משתדל ככל יכולתי לבצע משמרות בתחנת שדרות ולעזור לתושבי העיר. עשיתי כל מה שאני יודע ומה שלימדו אותי ומה שהתאמנתי עליו. המציאות היומיומית של כל תושבי מדינת ישראל היום היא לא נורמלית" מסכם ישי.

 

"כל ארגון מורכב מפרטים, מאנשים. תושבי מדינת ישראל יכולים לסמוך על מד"א, שבשעת הצורך המתנדבים והמתנדבות, העובדים והעובדות, יעשו מה שצריך כדי להגיע אליהם הכי מהר, לטפל במסירות ובמקצועיות ולהביא אותם לבית החולים בזמן". אמר ישי.

מאז השבעה באוקטובר חייו של ישי שטרית המשיכו להשתנות. תלמיד ישיבת ההסדר שיצא באותו בוקר מבית המדרש כדי לטפל בפצועים התגייס בהמשך כלוחם בחטיבת כפיר, לחם בעזה ולאחרונה השתחרר משירותו. הוא גם התחתן וקבע את ביתו בשדרות, העיר שבה למד, התנדב במד"א ובבוקר השבעה באוקטובר מצא את עצמו מול מחבלים ליד תחנת המשטרה.

גם היום הוא חוזר לא פעם במחשבות לאותו בוקר. לזיכרון של הנסיעה עם חברו למד"א מאיר פינצ'ובר, למפגש עם המחבלים, לחזרה לישיבה ולשעות הארוכות שבהן הצטרף לצוותי מד"א בתחנה, טיפל בפצועים ויצא שוב ושוב לפינויים.

בשנים שעברו מאז הוא היה גם חייל ולוחם, אבל ההתנדבות במד"א קדמה לכל אלה. בשבעה באוקטובר, עוד לפני שהתגייס לצבא, ההכשרה שקיבל כחובש והניסיון שצבר כמתנדב נתנו לו את הכלים לפעול בתוך אירוע שאיש סביבו לא הכיר. אחרי שהצליח להתרחק מהמחבלים, הוא וחבריו דיווחו למוקד מד"א, ארגנו בישיבה את החובשים והציוד הרפואי ובהמשך הצטרפו לצוותים בתחנת שדרות.

היום, כשהוא נשוי, אחרי שירות כלוחם בעזה וכשהוא שוב חי בשדרות, אותו יום נשאר עבורו נקודת זמן שהוא חוזר אליה. לא רק בגלל ההיתקלות שממנה ניצל, אלא גם בגלל השעות שבאו אחריה, שבהן המשיך לעשות את מה שכבר ידע לעשות כמתנדב מד"א, להציל חיים.

 

 

לשיתוף

סיפורים נוספים