בשבעה באוקטובר, לפני שש וחצי בבוקר, צוות ניידת טיפול נמרץ של תחנת אשקלון שכלל את והפראמדיקים אוריין עוזרי ובן טטרו, טיפלו בגברת שסבלה מקוצר נשימה קשה ופינו לבית החולים ברזילי באשקלון להמשך טיפול. השניים היו בסוף משמרת לילה עמוסה, וכבר דמיינו את המנוחה שאחריה. ב- 06:29, בעודם בחניית בית החולים ברזילי, דווח כי יש אזעקות בשדרות ובאזורים נרחבים נוספים.
"סוף משמרת לילה קשה", נזכר בן. "ופתאום אנחנו שומעים על טילים לעבר שדרות וכן למרכז הארץ ולירושלים. חריג מאוד. אומנם באשקלון לא נשמעה אזעקה, אבל אנחנו למודי ניסיון. בלי להחליף בינינו מילה, לבשנו אפודי מגן וקסדות ואז נשמעה האזעקה גם אצלנו. היה ברור שהמשמרת לא נגמרת בקרוב. הודעתי באלחוט שאנחנו זמינים ושלחו אותנו לזירת נפילת רקטה באשקלון,
הדיווח היה על פציעה קשה של ילד. תחת אזעקות הגענו לאימא ותינוקת בת חודשיים שנפצעו. להבנתי התינוקת נפגעה מרסיסים בראש, האימא נפגעה אף היא, הענקנו טיפול מציל חיים והעברנו לחדר הלם בבית החולים".
בדרך חזרה מהמיון לתחנה זיהה הצוות רכב מחורר. הם סברו כי הרכב נפגע מרסיסים הקשורים לנפילת הרקטה, אולם אז יצא אליהם הפצוע ואמר: "ירו עליי, ירו עליי". התברר כי הוא נפגע מירי מחבלים בצומת שער הנגב והצליח להימלט לאשקלון, בעודו ירוי. הצוות העניק לו טיפול מציל חיים ופינה אותו לבית החולים ברזילי.
לאחר מכן נשלח הצוות לצומת זיקים, ושם קיבלו פצועים מאמבולנסים ממוגנים של מד"א, שפועלים באזורי הלחימה, וכן קיבלו אנשים שהגיעו עצמאית או ברכבי צבא, העניקו סיוע רפואי ופינו אותם לבית החולים ברזילי.
"בשלב מסוים הגיעו לשם הפראמדיקים ניסים קרליקר וקובי זלצר ולקחו פיקוד; היינו שם בין הראשונים. ההנחיה שקיבלתי הייתה שאין לעבור את צומת זיקים דרומה. הייתי מודע לה עוד מאירועים קודמים של הסלמה במצב הביטחוני. הייתי מודע לגבולות שלי. אם טיל יפגע בי, אני איפצע ואהפוך להיות מטלה על המערכת הרפואית והצבאית."
במהלך כל היום, פעלו הצוותים תחת אזעקות ואיום רקטות ובשלב מסוים בן ואוריין הוזנקו לטפל בפצועים מפגיעת רקטה בבית בעיר אשקלון: "מצאנו שתי פצועות קשה, אישה מבוגרת והמטפלת שלה", נזכר בן, "כאב לי מאד על שתיהן אבל המטפלת בעיקר כי היא לא הבינה עברית, שוכבת בתוך שלולית של דם, לא מבינה מילה ממה שאנחנו אומרים.
ניסיתי לדבר איתה באנגלית, מקווה שהבינה קצת או לכל הפחות העריכה את הניסיון והרגישה שהיא בידיים טובות. הנחנו על הרגל שלה חוסם עורקים. היו לה רסיסים בכל הגוף, הייתה פצועה באמת קשה. גם לנו היה קשה, טיפלנו בחברים שלנו, אבל אני חש גאווה מטורפת", מסכם בן,
