אלאור טוויל, הוא מתנדב ותיק ומוערך במד"א שדרות, אב לחמישה, הצעיר בהם בן שבועיים. באותה שעה הוא נשק לאשתו וילדיו שנותרו בממ"ד ויצא את ביתו אל תחנת מד"א – כמו שעשה בכל אירוע שמתרחש מפעם לפעם בשדרות למודת האש – כדי לסייע לחבריו לטפל בפצועים באזורי נפילה. איש עוד לא ידע שמדובר באימה מסוג אחר לגמרי.
כשהגיע לתחנה, אלאור, איש שומר תורה ומצוות, התקשר לאשתו ואמר לה: ״מחבלים בעיר, תסתגרו בממ"ד. תודיעי לכל מי שאת יכולה". אז הוא נטל יוזמה, הניע את האמבולנס הממוגן והכין אותו לפינוי. מייד לאחר מכן הפראמדיקים נתנאל דחבש ועמית חנניה הכניסו במהירות את הפצוע לאמבולנס הממוגן והחלו בפינוי לבית החולים, על אף המחבלים מסביבם.
צוות האט"ן ממוגן הירי החל בסבב פינוי פצועים שנמשך עד השעות הקטנות של הלילה. בשלב מסוים עמית חנניה עבר לאמבולנס אחר, ובמקומו הצטרפה לאמבולנס הממוגן הפראמדיקית הדר קולטקר. תחילה הם פינו את הפצועים שהיו בתחנה ואחר כך משאר העיר שדרות, אשר הפכה לשדה קרב. היה זה מרוץ של הטוב נגד הרע – המחבלים יורים ופוגעים וצוותי מד"א מגיעים אל הפצועים, מעניקים טיפול מציל חיים ומפנים לבית חולים, תחת סיכון.
הפראמדיק שעבד עם הדר במשמרת הלילה, נאור סבג, המשיך אף הוא לטפל בפצועים במשך כל היום. "בפינוי הראשון הבנו מה גודל האירוע", משחזר אלאור,
"כשראינו גופות על הכביש, גופות בתוך רכבים… עשרות אנשים מתים… טיפלנו בפצוע הקשה בדרך והרגשנו כאילו הולכים אל הלא נודע. דרך כל כך שגרתית ומוכרת, מהעיר לבית החולים, הגלגלים של האמבולנס מכירים את הדרך כמעט מאליהם, ועכשיו היא נראית כמו סצנה מסרט אימה.
בשלב מסוים נקראנו לתחנת המשטרה בשדרות. טיפלנו בלוחמים אמיצים פצועים בכל גופם, כולם מדממים, במצב קשה מאוד שנגרם מאובדן דם, מטפלים הכי טוב שאפשר ומפנים להמשך טיפול. בדרך חזור מאותו פינוי עצרו אותנו עוד לוחמים. אחד מהם נפצע קשה מאוד והם ביקשו את עזרתנו. הייתה לו פגיעת ראש קשה מאוד שחייבה טיפול חירום בשטח, כדי לתת לו סיכוי לשרוד. עצרנו בצד הדרך, שאבנו תרופות, ביצענו טיפול מציל חיים מתקדם ופינינו אותו".
אני שואלת את הדר למה בעצם עצרו לטיפול מסוג זה באזור כל כך מסוכן, והיא עונה: "כי אלה מי שאנחנו ולזה נועדנו. אני מבינה שאני באזור מסוכן. כל דקה היא קריטית לי ולחיי הפצוע שלי, אבל זו המשימה שלנו, זה מה שלמדתי לעשות. גם הרגשתי טוב עם הצוות שלי", היא משחזרת.
כשהם חוזרים לתחנת המשטרה בשדרות, נשמעים קולות ירי ופיצוצים, והם מבינים שהאירוע לא קרוב להסתיים. יש עוד ועוד לוחמים פצועים. למרות ההרג חסר האבחנה ברחובות, הצוות לא מאבד את החמלה ואת האנושיות. בשלב מסוים הצוות מוזעק לזוג מבוגר בביתם. קשיש נפגע מירי, ואשתו ישבה שם איתו. מהר מאוד התחוור כי הוא לא שרד. "עכשיו מה עושים?״ הם משחזרים,
