נועם לוי, חובש בכיר ותורן מוקד ממד"א ירושלים, משתף:
"אחת השיחות שהשפיעו עליי הייתה שיחה עם ילדה שדיווחה שמחבלים פרצו לביתה. היא הייתה בממ"ד עם משפחתה, בקיבוץ בארי, כשמחבלים זרקו רימונים פנימה. היא סיפרה שירו בה ובאבא שלה. ניסיתי לעזור לה להניח חוסם
עורקים כדי לעצור את הדימום, אבל היא ניתקה את השיחה כי באותו רגע נכנסו עוד מחבלים לביתה. לאחר מכן היא התקשרה שוב וניהלנו איתה שיחת וידאו. ביקשתי שתהיה בשקט ושתראה
לי את מצב הפציעות של אביה. בשלב הזה הבנתי שהאם ועוד אח נרצחו. היא סבלה מפצע ירי ברגליים ולא הצליחה לזוז. היא דיווחה שאבא שלה מחרחר. בווידאו ראיתי שכל הממ"ד מלא ברסיסים ושהאב ירוי יריות רבות ברגליים, מחוסר הכרה ונושם.
ביקשתי שהיא תזחל לארון ותנסה להביא בגד כלשהו כדי להניח לאביה חוסם עורקים, אך היא ניתקה שוב כשמחבלים עמדו מחוץ לממ"ד. היא נעלמה לי. לא ידעתי אם היא נרצחה או נחטפה.
במשך יומיים בדקתי שוב ושוב אם יש אות חיים ממנה, ולא מצאנו כלום. לשמחתנו, כמה ימים לאחר מכן סיפרה קצינת משמרת שעובדת איתנו שבאותו יום בעלה נסע באמבולנס לדרום כדי לטפל בפצועים ודיווח שככל הנראה הוא פינה אותה ואת אביה לבית החולים.
לאחר כמה שבועות פגשנו את הילדה במחלקת שיקום בתל השומר. היא ואביה שרדו, אך רגלו של האב נקטעה בגלל פצעי הירי הרבים. היה מרגש לראות אותה הולכת אחרי שלא הייתה מסוגלת אפילו לזחול בגלל הפציעה. היא גיבורה, היא נתנה לנו הרבה כוחות, גם בתוך התופת.
היא התנהלה ותפקדה בקור רוח, ליד הוריה הפצועים, החזיקה מעמד ותקשרה איתנו בצורה טובה. אם הילדים שלנו, ילדים קטנים, יכולים לעשות פעולות כאלה, של גיבורים, אין לי ספק שנעבור את כל התופת הזאת. לעם שלנו כוחות יש ענקיים
וזה מחזק. אני גאה בחבריי, אנשי המוקד. ראיתי תורני מוקד יוצאים החוצה ומתפרקים בבכי. הלחץ והחרדה האישית והלאומית שוברים, אבל כולם התגייסו והיו מקצועיים ומרוכזים. זו הגבורה של צוות המוקד ,להתנהל ולהציל חיים בתוך הכאוס שבשטח", אומר נועם.
