אופיר פרץ, פראמדיק ותיק במד״א ובן זוגה של הפראמדיקית עמית מן ז״ל, שהה עמה בליל שמחת תורה בדירתה בקיבוץ בארי. עם תחילת האזעקות והשיגורים יצא אופיר למשמרת שאליה שובץ מראש בתחנת מד״א בנתיבות וביקש מעמית להצטרף אליו. אולם עמית, ששימשה
פראמדיקית כוננת בבארי, השיבה כי דווקא בשעת חירום עליה להישאר בקיבוץ כדי להעניק מענה רפואי לתושביו. כך נפרדו השניים באותו בוקר: אופיר יצא לנתיבות, ועמית נשארה בבארי, כששניהם מונעים מאותה תחושת אחריות ומחויבות להצלת חיים.
במהלך המשמרת הצטרף אופיר למאמץ הרפואי רחב ההיקף שהתנהל בדרום. תחילה הוזנק אל צומת נתיבות, לשם הגיעו רכבים פרטיים עם נפגעים, מרביתם צעירים מהמסיבה בנובה.
״כשהגענו, מצאתי שם הרבה אנשים במצב קריטי, אז החלטנו לפתוח אתר טיפול" אמר אופיר. צוות הטיפול הנמרץ של מד"א בראשותו של אופיר הקים אתר טיפול בצומת, בו טופלו עשרות פצועים.
כשפראמדיקית מד"א, מיתר זמיר, מגיעה לצומת, אופיר יוצא לפינוי פצוע מונשם לבית החולים סורוקה. מול עיניו, רכב מחבלים חולף על כביש 25 ופותח בירי. המשטרה מחסלת את היורים.
בהמשך מגיע לאתר הטיפול בצומת שובה.
כך, במשך שעות הגיעו לצוותים פצועים רבים מאזורי הקרבות, ובהם אזרחים ואנשי כוחות הביטחון. אופיר טיפל בנפגעים, סייע בייצוב מצבם ובהכנתם לפינוי והמשיך לעבור ממטופל למטופל. פעילותו הייתה חלק ממענה רפואי מתמשך של מד״א, שכלל קליטת פצועים, טיפול
ראשוני, תיעדוף רפואי ופינוי לבתי החולים. בתוך העומס והסכנה נדרשו אנשי הצוות לשמור על מקצועיות ועל קור רוח, ולהתרכז בכל פעם באדם שניצב לפניהם ובפעולות שנדרשו כדי להציל את חייו.
במקביל לטיפול הקדחתני והבלתי פוסק בפצועים, תחת אזעקות, ניסה אופיר לשמור על קשר עם עמית ודאג לשלומה. עמית הוזעקה למרפאת השיניים בבארי, שבה טיפלה במשך שעות בפצועים לצד אנשי רפואה נוספים. אף שהציוד הלך ואזל והסיוע החיצוני לא יכול היה להיכנס לקיבוץ,
היא המשיכה להעניק טיפול רפואי. אופיר, מצדו, המשיך למלא את תפקידו כפראמדיק ולטפל בפצועים שהגיעו אליו, גם כשהדאגה לעמית ליוותה אותו בכל רגע. למרבה הצער לבסוף נודע,
למרבה הזעזוע, כי היא נרצחה בעת מילוי תפקידה.
עוד על עמית מן ז"ל, קראו כאן
