עבור אברומי דויטש, בן 40, חובש ונהג אמבולנס מתנדב במד"א, השבעה באוקטובר התחיל בביתו ביישוב רתמים.
הוא היה כונן על אמבולנס מד"א באותה שבת, וכשהתעורר לקול האזעקות עדיין לא ידע שבתוך כמה שעות יטפל בפצועים שהגיעו מהקרבות בעוטף, יצטרף לכוח המילואים שלו בקיבוץ חולית וייפצע בעצמו.
אברומי, נשוי למיטל ואב לארבעה, החל לקבל בשעות הבוקר דיווחים על המתרחש באזור. מתנדבי מד"א התבקשו להיות קרובים לאמבולנסים ומוכנים להזנקה, ובשעת בוקר התקשרו אליו ממוקד מד"א והודיעו לו ששלושה פצועים במצב קשה מקיבוץ מגן נמצאים ברכב שנוסע לכיוונו.
אברומי יצא באמבולנס יחד עם חובשי מד"א מתניה כהן ועמנואל רוטשילד כדי לחבור אל הפצועים.
תחת האזעקות וירי הרקטות הם פגשו את הרכב, שבו הייתה גם רופאה מקיבוץ מגן, הוציאו ממנו את שלושת הפצועים וחילקו ביניהם את הטיפול. צוות טיפול נמרץ הגיע אף הוא למקום. עיקר הטיפול התמקד בעצירת דימומים, ובמקביל העבירו אנשי הצוות למוקד מד"א תמונת מצב וביקשו להזניק מסוק כדי לפנות את הפצועים במהירות לבית החולים.
אחד הפצועים היה ברוך כהן, רבש"צ קיבוץ מגן, שנפצע קשה בקרב עם המחבלים בזמן ההגנה על הקיבוץ. אברומי טיפל בו, וכאשר אנשי הצוות נשאו את ברוך על האלונקה לכיוון האמבולנס, הוא אחז בידו של אחד מהם ואמר: "חברים, אני רוצה להגיד שאני נפרד מכם". לאחר מכן עצם את עיניו.
אברומי, מתניה, עמנואל ושאר אנשי הצוות המשיכו לטפל בו וניסו להשאיר אותו בהכרה.
"חשבתי שהוא מת לנו בידיים ושהוא לא יגיע חי לבית החולים", משחזר אברומי. "הפציעות שלו היו קשות מאוד".
מסוק מד"א הגיע אל הצוות וברוך הועבר אליו להמשך טיפול ופינוי לבית החולים הדסה עין כרם, שם עבר החייאות וניתוח שבמהלכו נקטעה רגלו. אברומי נשאר מאחור מבלי לדעת אם ברוך, שרק דקות קודם היה משוכנע שהוא מאבד, יגיע בחיים לבית החולים.
לאחר ששלושת הפצועים ממגן פונו, אברומי חזר לרתמים, אבל מבחינתו היום לא הסתיים שם. הוא הצטרף לכוח המילואים שלו ויצא לקיבוץ חולית. בתוך שעות ספורות השתנה מקומו באירוע. בבוקר הוא קיבל לידיו פצועים שהוצאו מתוך אזור הלחימה, טיפל בהם יחד עם חבריו למד"א והעביר אותם להמשך פינוי, ובהמשך אותו יום נכנס בעצמו אל העוטף כחייל מילואים ונפצע קשה בקרב.
באותן שעות המשיכו צוותי מד"א לנוע בין הזירות בדרום. אחד מהם היה צוות ניידת טיפול נמרץ שבו פעלו הפראמדיקים עומרי כספי ואיציק ינאי. הבוקר שלהם התחיל בפינוי אישה בשנות השמונים לחייה שנחבלה בראשה מחלון הממ"ד בבאר שבע, והמשיך לזירת נפילת רקטה ולחבירה עם אמבולנס שפינה שוטרים שנפגעו.
בהמשך יצא הצוות לכיוון נתיבות ואופקים, וככל שהתקדם היום נע בין זירות ונפגעים באזור. באתר הטיפול באופקים נדרש עומרי לקבוע את מותם של שני שוטרי יס"מ, ומשם נקרא הצוות לבסיס אורים, שם טיפלו בחיילת שנפגעה מירי בבטנה ופינו אותה לבית החולים.
לאחר הפינוי חזרו עומרי ואיציק לכיוון אופקים וקיבלו קריאה לצאת לחבירה נוספת, הפעם עם רכב צבאי שהביא פצוע מהלחימה. כשהגיעו לנקודת המפגש בכניסה לעיר, הם קיבלו לידיהם לוחם שסבל מפגיעות בחזה ובעמוד השדרה והיה מעורפל הכרה.
זה היה אברומי דויטש.
כמה שעות לאחר שטיפל בברוך ובשני הפצועים הנוספים ממגן, אברומי היה עכשיו בצד השני של אותה שרשרת טיפול. עומרי, איציק ואנשי הצוות העניקו לו טיפול ופינו אותו לבית החולים. הפציעה הותירה אותו משותק, ובהמשך החל תהליך שיקום בבית לוינשטיין.
שם, במהלך השיקום, חיכה לאברומי גם המשך הסיפור שהתחיל באותו בוקר ליד האמבולנס. להפתעתו הוא פגש בבית לוינשטיין את ברוך כהן, רבש"צ מגן, שעבר גם הוא חודשים של אשפוז ושיקום. עבור ברוך היה זה מפגש עם החובש שטיפל בו ברגעים שאינו זוכר במלואם, ועבור אברומי עם האיש שהתמונה האחרונה שנותרה לו ממנו הייתה על האלונקה, פצוע קשה, כשהוא אומר לאנשי הצוות שהוא נפרד מהם.
המפגש בבית לוינשטיין חיבר בין שני מסלולים שהחלו באותה זירה ונפרדו עם פינויו של ברוך במסוק. אברומי יכול היה לראות שהפצוע שחשב שלא ישרוד נמצא מולו, וברוך פגש את אחד מאנשי מד"א שטיפלו בו בשטח והעבירו אותו להמשך הטיפול שהציל את חייו.
הסיפור של אברומי הוא הסיפור של אנשי ומתנדבי מד"א שפעלו בשבעה באוקטובר. לאורך אותו יום פעלו מעל אלף אמבולנסים, יותר משלוש מאות מהם בדרום הארץ, תחת אש וסיכון עצמי, כדי להציל חיים. "היו פצועים שנזקקו לטיפול" אמר "אז יצאנו. לא חושבים על זה יותר מדי, זה רפלקס מותנה לאנשים במד"א. זו המשימה וזו השליחות". סיכם
