בשגרה מד"א מפעיל שני מסוקים בכל משמרת: מסוק דרום בשדה תימן ומסוק צפון במרכז הרפואי פוריה. מסוק נוסף נמצא ברזרבה טכנית ומיועד לגיבוי מערך המסוקים. באותה השבת שלושת המסוקים פעלו ללא הרף בגזרה הדרומית, טיפלו ופינו 21 פצועים קשה ואנוש מהשטח אל בתי החולים. במנחתי בתי החולים המתינו להם אמבולנסים וניידות לטיפול נמרץ שהעבירו את הנפגעים מהמסוק במהירות אל חדר המיון. אמבולנסים אלה אף סייעו בהעברת עשרות פצועים נוספים, שהגיעו באמצעות מסוקי צה"ל, מהמנחתים של בתי החולים אל חדרי המיון.
במסוקים פועלים פראמדיקים בכירים וותיקים שעברו הכשרה ייעודית למשימה מיוחדת זו.
בדרך כלל צוותי מסוק מד"א מוזנקים לטפל בפצועים מתאונות דרכים או תאונות עבודה שהתרחשו במקום מרוחק מבית החולים, ולעיתים אף מוזנקים לטפל בחולים שלקו בליבם או לקו בשבץ במקום מרוחק ממרכז רפואי שיכול לספק טיפול ייעודי, כאשר זמן הוא רכיב משמעותי בסיכויי ההחלמה שלו.
ד"ר שפיר בוטנר, המשמש אף כפראדיק ראשי במד"א, שמע באותה שבת את האזעקות הרבות ויצא מביתו בדרום הארץ אל תחנת מד"א כדי לסייע בזירות נפילה. מוקדם מאד בבוקר עוד לא ידע על חדירת המחבלים.
הוא שוחח עם שמעון אלקובי, מנהל המרחב, אשר ביקש ממנו להגיע לאופקים או לבאר שבע.
"החלטתי שבאירוע נפילת רקטות באופקים לא אוכל להועיל הרבה ופניתי בכיוון באר שבע. כך ניצלתי בפעם הראשונה כיוון שבאותה עת מחבלים כבר התמקמו בכניסה לאופקים וירו על כל מי שחלף בכביש. לו הייתי ממשיך הייתי ככל הנראה נפגע ואולי אף נהרג".
שפיר הגיע לתחנת מד"א בבאר שבע וסייע שם לצוותים, אולם זמן קצר אחר כך הוא קיבל שיחת טלפון. "ביקשו שאגיע למנחת המסוק שלנו בשדה תימן להפעיל מסוק שלישי יחד עם רמי מילר, מנהל אגף הרפואה. שני המסוקים ,ובהם החברים שלנו במסוק הדרומי, זיו שפירא ומשה צלאח ,כבר עבדו ללא הרף וטיפלו בפצועים, וכעת היה צורך בסיוע שלנו. עזבנו הכול והגענו למנחת. נכנסנו למסוק לארגן אותו. יחד איתי הגיעו גם רמי מילר וד"ר רפאל סטרוגו, סמנכ"ל הרפואה במד"א. עוד לא הספקתי להיכנס וקיבלתי שיחת טלפון מהמוקד:
בתוך חמש דקות יגיעו למנחת שלושה חיילים פצועים קשה. היינו מוכנים בתוך דקות וקיבלנו את הפצועים, ומאז טיפלנו ופינינו פצועים במשמרת אחת ארוכה שהתחילה בשבת בבוקר ונמשכה עד יום שני.
אני זוכר כמה אירועים שנחרטו בזיכרוני. באחת הפעמים הרבות שהגענו לפנות פצועים לבית חולים ברזילי, תפסה אותנו אזעקה, לא הצלחנו להגיע למרחב מוגן ונשכבנו על הרצפה כמתחייב מההנחיות. פתאום רצה אלינו אישה נסערת עם תינוק על הידיים, צורחת, היא הגיעה עצמאית
למיון עם בנה שנחבל באזעקה קודמת ולא הצליחה להגיע למרחב מוגן. היא הייתה חסרת אונים. היה מדהים איך באינסטינקט כולנו הגנו עליהם בגופנו ממש״.
לאחר אחד מהפינויים פגע רסיס של רקטה ברוטור של המסוק בזמן שהיה מונע. על הצוות עברו רגעים של חרדה והם אף דיווחו באלחוט: "נפגענו". אולם למרבה המזל ותושיית הטייס, הוא הצליח להשתלט על כלי הטיס והנזק היה לרכוש בלבד. רגעים אחר כך יגלה שפיר שהדיווח שלו
באלחוט, ששמעו מאות נשות ואנשי מד"א באימה גדולה, הגיע אף למשפחתו.
״היינו אמורים להעביר שלושה פצועים מברזילי לבית חולים אחר. היינו במסוק עם הפצועים, מקובעים ומטופלים במצב פול גז, מונע. נשמעה אזעקה ו׳בום׳ מטורף, זה היה מפחיד באופן בלתי ניתן לתיאור. הייתי בטוח שנפגענו, ככה זה הרגיש. דיווחתי באלחוט שנפגענו".
בעוד שפיר מנסה לטפל בפצועים במסוק, הצליח הטייס, בתושייה רבה, לכבות את המנוע.
"הבנו שעוד לא יצאנו מכלל סכנה, יצאנו החוצה, חששנו שבכל רגע עלולה לפרוץ אש, פינינו את הפצועים מהמסוק החוצה כדי להגן עליהם. בדיעבד התברר שרסיס פגע ברוטור. כשהיה לי רגע להביט בטלפון ראיתי שהבת שלי חיפשה אותי בטלפון הרבה פעמים.
היא מתנדבת במד"א ושמעה שמסוק מד"א נפגע ,והיא ידעה שאני במשמרת במסוק והייתה מבוהלת מאוד. אחד השוטרים שטיפלנו בו, שוטר שהגיע מקרב באזור המסיבה ונורה בבטנו. הוא היה פצוע קשה מאוד, איבד דם רב, כבר היה בשרעפיי ערפול הכרה… הוא שאל אותי אם הוא כבר מת.
אמרתי לו שהוא חי. הרגעתי אותו. אז הוא ביקש ממני: ׳תציל אותי, יש לי ילדים׳. מובן שעשיתי בשבילו ובשביל הפצועים האחרים כל מה שיכולתי.
נלחמתי על חייו בכל האמצעים שהיו לרשותי, קיוויתי ששרד. לא ידעתי מה איתו. לא מזמן גיסי, שהוא שוטר, סיפר לי על חבר שוטר שלו שנפצע קשה והוא מנסה להגיע לצוות שטיפל בו. לאחר בדיקה ,זה אכן היה אותו פצוע.
הוא יצא מזה וזכיתי לפגוש אותו"
על פגישה מרגשת זו תוכלו לקרוא באתר זה.
"הפצועים שעברו תחת ידינו מהווים בעצם את תמצית האסון. טיפלנו בבחורה צעירה שנפצעה קשה במסיבה, טיפלנו בשוטר שנפגע מ־RPG, פצוע נוסף ירוי בבטנו. עוד אחד ועוד אחד, כמו בסרט רע", אמר שפיר, "ומעלינו כל הזמן הזה ,מלחמת טילים".
"בטיסה חזרה הסתכלתי סביב ,הרגשתי בסרט מלחמה. הרצפה של המסוק מגואלת דם, טסים מעל פיצוצים ועשן, כל הזמן אזעקות. משהו משונה מאוד. בלילה טיפלנו בלוחם פצוע קשה מאוד, הוא דימם מכל מקום, התרוקן מדמו. איתו הגיעו שני לוחמים פצועי ירי ,אחד ברגל והשני ביד.
הם התמהמהו מעט מחוץ למסוק, זירזתי אותם כדי לפנות את הפצוע הכי מהר שניתן. פתאום הפצוע עם הקליע ברגל התחיל לרוץ, מהר יותר ממני ואמר לי: ׳אם זה דחוף, זה דחוף׳. נחתנו בבית החולים הדסה, וכדי לחסוך זמן נשאו הפצועים את האלונקה של חברם הפצוע יחד איתנו.
אני מביט מהצד ,פצוע אחד עם קליע ברגל וחוסם עורקים, השני עם קליעים ביד וחוסם עורקים, והם שניהם נושאים איתנו את האלונקה של חברם הפצוע כדי לא לאבד אף רגע, בכזו רעות ומסירות ,זה משהו לא רגיל. יצאתי בהבנה שהאנשים שלחמו
שם באותה שבת היו על אנושיים, גיבורי על. להסתכל עליהם ולהבין מאיפה באו הסיסמאות שלנו 'עם ישראל חי' ו'ביחד ננצח' כל הקלישאות לכאורה מתגשמות בהם", סיכם שפיר.
