ע', (השם המלא שמור במערכת) עובד מד"א במרחב לכיש, מתגורר בקיבוץ כפר עזה שנפגע קשות במתקפת השבת ההיא:
"בשעה 06:28 התעוררתי למטח של רקטות. אחרי זמן־מה התברר שזה אירוע הרבה יותר גדול, בשלב מסוים יצאתי החוצה וראיתי לוחמים בקרב על הבית שלי, הקיבוץ. צעקתי להם: ׳אני חובש, אם יש נפגעים, תביאו אותם אליי׳. מחבלים חדרו אל בית של חברים של המשפחה שלי. הם הסתגרו בממ"ד, האבא החזיק את ידית דלת הממ"ד. המחבלים הניחו מטען על הדלת, והאבא נפגע קשות בידיו ובחזהו. בני המשפחה אלתרו חוסם עורקים ממטען של טלפון, אחר כך הגיעו חיילים ונתנו להם חוסמי עורקים תקניים. כשהתאפשר הם הביאו אותו אליי. טיפלתי בו ומרגע זה הבית שלי הפך להיות מעין חדר מיון".
אופנוע החירום של מד"א, ששימש את ע' בתור כונן חירום של מד"א, נפגע על ידי המחבלים. "הם פירקו אותו", אומר ע', "וגנבו את כל הציוד".
ע' זוכר שכוח של יחידה מיוחדת הכניס אליו הביתה את המפקד שלהם, שנורה ונפצע אנושות. חייל אחד לחץ על הדימום כדי לעצור אותו, ע' ביצע בו טיפולים מצילי חיים כגון חוסמי עורקים, ויחד הם העלו את הפצועים לרכב שיצא לחבירה עם מסוק חילוץ. בדרך ירו עליהם מחבלים מתוך טנדר. החייל שלחץ על הדימום והפצוע, שניהם נהרגו. זה בלתי נתפס. מהשעה 02:00 עד 06:00 נשאר ע' בתחנת הדלק שליד הקיבוץ כדי להמשיך להציל חיים. בשלב מסוים הוא שמע קריאה – שאיש מאנשי מד"א לא יכול להישאר אדיש אליה, כאילו קוראים בשמו –
"שמעתי, ׳חובש, חובש׳, הגיעו חיילים של יחידות מיוחדות והעבירו אליי חיילים פצועים. טיפלתי גם בהם".
הפצוע בו טיפל בסלון, חבר המשפחה, שרד את הפציעה הקשה ונמצא כעת בשיקום. "הוא לא חשב שיֵצא מזה", נזכר ע', "אמרתי לו אז: ׳אתה לא יכול למות, אתה צריך לעזור לי לנקות את כל הדם שהשארת אצלי בבית…׳"