אופיר תור, חובש רפואת חירום במד"א, היה בדרכו לתחנת שדרות מוקדם בבוקר באותה שבת. כמה מאות מטרים מתחנת מד"א ראה אופיר חוליית מחבלים יורה ברכב שנסע לפניו. "פתחתי את החלון לשמוע אם יש ׳צבע אדום׳ ואני שומע ירי – קולות נשק. הסתכלתי קדימה וראיתי מישהו עם כובע ומדי שוטר. בהתחלה לא קלטתי, ראיתי אותו יורה על רכב לבן, שהיה ממש לפניי, ופתאום הוא הבחין ברכב שלי, כיוון את הנשק אליי וירה״, שחזר אופיר.
״זינקתי מהמכונית, המחבלים היו על הכיכר, ואני הייתי במעבר החציה ממש לפני הכניסה לכיכר. המחבלים החלו להתקרב אליי והבנתי שאין לי ברירה – אין לי נשק, אני חייב לברוח בריצה. המחבלים, שהבחינו שאני בורח, התחילו ללכת אחריי, ובאותו זמן אחד מהם ירה בכיווני ופגע ברכב שהפריד בינינו. הייתי בטוח שהוא יפגע לי בגב ואמרתי לעצמי: ׳עוד רגע תחטוף׳. רצתי במעלה שביל, כ־25 מטר, הסתכלתי לאחור הוא נעלם. הבנתי שאני חייב להזעיק כוחות ולדווח.
במהלך הבריחה ראיתי רכב ובו אישה וילד, סימנתי להם לבוא אחריי ולא להמשיך בכיוון הכיכר, ולמרבה שמחתי הם הקשיבו לי וחייהם ניצלו. החלטתי שאני חייב לחזור למכונית שלי כדי לקחת את הטלפון, התגנבתי בזהירות כדי שלא יבחינו בי, בזמן שהמחבלים המשיכו הלאה במעלה השדרה.
כשחזרתי למכונית התגלה שם מחזה אימים. היה שם רכב ירוי לגמרי. שני אנשים שישבו בתוכו נורו והיו ללא סימני חיים. דלתות הרכבים היו פתוחות – הם פתחו אותן ווידאו הריגה. כל הזמן הסתכלתי מסביב כדי לוודא שהמחבלים לא שם. נכנסתי חזרה לאוטו שלי והוצאתי את המדים, כי פחדתי שאם יש כוחות שלנו באזור הם יחשבו שאני מחבל.
התחלתי להתגנב לתחנה, בדרך ראיתי מחזה נורא נוסף: בתוך הרכב שעמד לפניי היו שלוש גופות שנפגעו מעשרות כדורים. בתחנת האוטובוס עמד מיניבוס ירוי כולו, כעשרה אנשים מבוגרים ירויים, אף אחד מהם לא בחיים. כל מה שעבר לי בראש ברגעים האלה בכיכר הוא איך אפשר לטפל בהם, אבל הפציעות היו קשות כל כך שלא נשאר במי לטפל. זה היה מחזה מבעית. ניסיתי לבדוק דופק ולא היה כלום. לא היה למי לעזור. הם הרגו את כולם, רצחו כל מי שעבר לידם – טבחו באנשים חפים מפשע.
אחרי שווידאתי שאין מי להציל בשטח, הצלחתי להיכנס לתחנת מד"א בעיר. אמרתי להם שיש מחבלים בעיר. אז הגיע פצוע במצב קשה מאוד, התחלנו לטפל בו, ולאט־לאט התחילו להגיע פצועים רבים נוספים. הפראמדיקים לקחו פיקוד, חילקנו את החדרים לפי דחיפות הטיפול, ובמשך שעות רבות פשוט הצלנו חיים…