מוקדם בבוקר הוזנק צוות ניידת טיפול נמרץ מתחנת מד"א באופקים, בראשות מנהל תחנת אופקים הפראמדיק דני שטרקמן.
"מוקדם בבוקר הזניקו אותנו לטפל בחמישה נפגעים קשה באזור צומת אורים. עוד לא היה ברור מה אופי הפציעות. בדרך לאורים עצר אותי רכב, העבירו אליי נער כבן 17 פגוע ירי. התחלתי לטפל בו ובתוך כך לנסות להבין מה נסיבות הפציעה.
איש עוד לא ידע על המחבלים שחדרו לישראל ועל מסע ההרג שלהם. האנשים ברכב סיפרו שירו עליהם ׳חיילים׳. במקביל פנה אליי המוקד ושאל אם אוכל להמשיך ולהגיע לנפגעים נוספים שנפצעו קשה.
הבנתי כי הפציעות של הצעיר באמבולנס אינן מסכנות חיים ולכן יכולנו לסייע. נסענו לשם. כשהתקרבנו שמענו לפתע צרורות ירי. בעודנו מנסים להבין מניין הקולות מגיעים, התנפץ לפתע החלון של ניידת הטיפול נמרץ בצד הנהג. הבנתי שירו עלינו, אולם בשלב זה סברתי שמדובר בטעות, שנקלענו לקרב ונורינו בשגגה, שהרי ממתי יורים על אמבולנס?"
ואולם אז נהג האמבולנס, פטר לסניק, הודיע בכאב כי הוא נורה ברגלו. דני טיפל בפצועים ופטר שנורה ברגלו פציעה משמעותית, המשיך לנסוע והרחיק אותם מהמחבלים, על אף פציעתו.
כשהיו רחוקים מספיק הניח דני חוסם עורקים על רגלו של חברו ועצר את הדימום, בעודו מדווח למוקד מד"א על הסכנה בדרך לעיר.
שלושה ימים לאחר שנורה נולדה לפטר בתו הראשונה, מי־אל, אחות לבנו זיו. הוא פגש אותה לראשונה על מיטתו בבית החולים.
"לולא התושייה של דני לא הייתי כאן היום, ולילדים שלי לא היה אבא. מתנת הצלת החיים הגדולה ביותר שקיבלתי היא הולדת בתי האהובה". אמר פטר, במילים מדוייקות שמזקקות את המשמעות בהצלת חיים.
