רס"ל עומר סמדג'ה ז"ל

רס"ל עומר סמדג'ה ז"ל

מתנדב מד"א מרחב שרון

י"ד סיוון התשפ"ד

2024-06-20

בן 25 בנופלו

עומר גדל באזור נתניה במשפחה ספורטיבית. בצעירותו התאמן בג'ודו, אהב בעלי חיים והיה מוקף בחברים. אמו ליאת תיארה אותו כ"ילד טבע יחיד ומיוחד עם לב זהב".

בגיל 15 הצטרף למד"א כמתנדב נוער בתחנת נתניה. במשך השנים ביצע משמרות באמבולנסים, ובתקופת הקורונה סייע בפעילות הדגימות ובסיוע לחולים. בהמשך הצטרף לתנועת "אחריי" ולמכינה הקדם צבאית "אחד משלנו", שבה התחזקה החלטתו לשרת כלוחם.

עומר נפל בקרב במסדרון נצרים במרכז רצועת עזה ב־20 ביוני 2024.

הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. עומר הותיר אחריו הורים, אח ואחות צעירים.

לזכרו הוקדש אמבולנס מד״א הנושא את שמו, וכך ממשיכה שליחותו להצלת חיים.

יהי זכרו ברוך.

הקדשות וזכרונות

04/10/2026

זה אולי נשמע מצחיק, אבל זה אחד הזיכרונות הכי חזקים שיש לי מעומר.

כבר מתחילת הקורס עומר ואני התחברנו, ומאותו רגע עשינו כמעט הכול ביחד. היינו כל כך הרבה אחד עם השנייה, שדי מהר קיבלנו את הכינויים "עומר הבת" ו"עומר הבן". כולם כבר ידעו שאנחנו עסקת חבילה – לאן שאני הולכת, הוא אחריי, ולאן שהוא הולך, אני אחריו.

אני אפילו לא זוכרת איך בדיוק הגענו לזה, אבל אחרי אחד השיעורים בקורס 60 התערבנו על משהו, ובמסגרת ההתערבות עומר היה צריך לאכול מגש שלם של פיצה. אני הייתי בטוחה שאין שום סיכוי שילד בן 15 מסוגל לעשות דבר כזה, אבל עומר, בביטחון שהיה כל כך אופייני לו, הבטיח לי שיש לו "שיטה מיוחדת".

וכמובן שהוא הצליח.

כי כזה היה עומר – כשהוא החליט שהוא רוצה לעשות משהו, הוא פשוט עשה אותו. גם כשזה נראה לא הגיוני, גם כשאף אחד אחר לא באמת האמין שזה אפשרי.

היום אני בת 26, ועומר היה אמור להיות בן 27. אני עדיין במד"א, וכל כך הרבה שנים עברו מאז אותו קורס. אבל עד היום, בכל פעם שאני מזמינה פיצה, אני נזכרת בו, בהתערבות ההיא וב"שיטה המיוחדת" שלו.

וזה אולי זיכרון קטן ומצחיק, אבל בשבילי הוא מחזיק בתוכו כל כך הרבה מעומר – את החברות שלנו, את התקופה ההיא, ובעיקר את מי שהוא היה.

עומר
חברה מקורס 60 במד"א