עומר החל את דרכו במד״א בשנת 2018 כמתנדב נוער בתחנת מעלה אדומים. בהמשך סיים קורס מדריכי עזרה ראשונה, הצטרף לסגל ההדרכה והכשיר מתנדבי נוער חדשים.
הוא התקדם בהכשרתו כחובש רפואת חירום ושימש ככונן תגובה מהירה. גם במהלך שירותו הצבאי התמיד בהתנדבות ובחופשותיו חזר למשמרות במד״א.
עומר אהב לקרוא ולכתוב וניגן בחליל צד, בפסנתר, בגיטרה ובמפוחית. הוא חלם לעסוק ברפואה.
עומר שירת כמפקד כיתה בגדוד רותם של חטיבת גבעתי. ב 2 ביוני 2025 נפל בפיצוץ זירת מטענים בג׳באליה שבצפון רצועת עזה.
עומר הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר אחריו הורים, שני אחים, אחות ובת זוג.
לזכרו הוקדשה ניידת טיפול נמרץ ממוגנת ירי של מד״א והוצבה במעלה אדומים. על הניידת נכתב משפט מתוך שיר שחיבר על הרגע שבו חוזר הדופק בהחייאה:
״אך תמיד ישנה תקווה אחת באופק, לעצור עיסויים ולהמשיך הנשמות, חזר דופק״.
אביו, חגי, סיפר שהמשפחה מצאה את השיר לאחר נפילתו, ושהוא נכתב על סיפור של הצלת חיים, נושא שהיה מרכזי בחייו של עומר.
יהי זכרו ברוך.