בן לאוסנת ושי, אח לרוני ומאיה,גדל במושב בית חנן . למד ביסודי בבית ספר גן רווה ובתיכון ברנר במגמת פילוסופיה ופיזיקה.החל כמתנדב במד"א והמשיך להדרכה.נדבי ארגן התרמות דם בבית הספר עד לגיוסו לצבא .
נדבי החל את שירותו באגוז והמשיך בגדוד 51 של גולני כמפקד חפ"ק מג"ד.
ב7 לאוקטובר גדוד 51 של גולני היה אחראי על החטיבה הדרומית בעזה והיה ממוקם בכיסופים.
נדב השתתף בקרבות ב7 לאוקטובר ,בתמרון בעזה ובתמרון בלבנון
הוא נפצע פעמיים במהלך השירות אך לא הסכים לרדת מלחימה.
עם ההכרזה על הפסקת האש בינואר 2025, הגדוד לקח חלק בשחרור החטופה אגם ברגר. נדב היה זה שקיבל אותה בצד הישראלי, דבר שריגש אותו מאוד.
נדב נהרג ב 6 לפברואר 2025 בעזה, בן 21 בנופלו.
את הטקסט הבא נדב כתב באחת השבתות בעזה:
"היום הגיע לו היום ה-19 לתמרון. בשבת רגילה הייתי קם שותה קפה מתבאס או שמח עלהסופ״ש שהיה.שבת בשבילי זה יום רגוע יום שבת אתה נח פיסית אבל חשוב יותר נפשית. יום למשפחה וחברים, יום לטיולים ומסיבות בפועל יום להיות נער בן 20 ולהנות מהטוב שיש לעולם להציע מבלי לחשוב על מחר.
מדי פעם עולה לי מחשבה על בני גילי בכל העולם .הם עכשיו בקולג' חוגגים, מעלים סרטוני טיקטוק. ואני פה בעזה עם קסדה על הראש ונשק, נושא את עול בטחון המדינה עם עוד חבורה קטנה מאוד של אנשים שבחרו בטובת הכלל לפני טובתם האישית. וגם עולה לי המחשבה שהם לעולם לא ידעו מה זה חבר שנהרג מולך. מה זה להילחם על החיים שלך. מה זה שהבעיות שלך הן כמה אויב תפגוש היום ולא איך השיער שלך הסתדר הבוקר.האם אני מקנא בהם ? ן. האם הייתי מתחלף איתם? בחיים לא.כי הם לעולם לא יחבקו את אמא וירגישו הכי ברי מזל בעולם,יאכלו אוכל חם ולא יצטרכו יותר מזה. יכירו משפחה חדשה בחייהם, אחים לנשק . או בקיצור הם לעולם לא יזכו לדעת מה זה אושר. מגיל קטן אומרים לנו שככל שנצליח יותר בחיים נהיה עשירים יותר, ככה האושר שלנו יגדל. בגילי הצעיר אני יודע שזה לא נכון. אושר קשור לפרופורציות רק אדם שלקחו לו את הכל .אוכל חם, מקום לישון, את האנשים שהוא אוהב, את הוודאות. ידע להעריך אבל באמת את האוכל של אמא את המיטה בחדר את הזמן עם האישה שהוא אוהב ,או רגע של שקט שבו צרות היום נעלמות לרגע.אז תודה לגדוד 51 שהייה לי כבית לאנשים היקרים שחלקם כבר לא איתנו שלימדו אותי שאפשר למצוא עוד משפחה בחיים."
נדב כהן , זייתון ,17.11.2023
